שכתוב הוא ארגון מחדש, ולפעמים כתיבה מחדש של הטקסט המקורי. בשכתוב טוב נדרש מהעורך להיות רגיש מאוד לשאלת האיזון בין הכותב המקורי לבינו. שכתוב אינו כתיבה בשביל מחבר הטקסט, אלא מעין ניתוח פלסטי על הטקסט המקורי. הקורא אינו צריך לזהות את העורך אלא את הכותב. לכן נדרשת מהעורך העמקה רבה בטקסט המקורי, הבנת כל הכוונות, הכלת מכלול הרעיון ומהלך הטיעון, ומשם הוא יוצא להציע את הצעותיו. במקרה אחד ישבתי עם דוקטורנטית כ-30 שעות מול המחשב כדי לדון איתה בעבודה שהייתה לקראת סיום לכאורה, ורק אז התחלתי בעבודתי לבד מול הטקסט!
מבחינת העורך השכתוב הוא עבודה מעניינת מאוד, כי היא אינה נעשית רק מול הטקסט אלא בדיאלוג רעיוני. בשיחות הצליחה הכותבת להבהיר לעצמה ולי דברים רבים שלא באו לידי ביטוי בטקסט, והעבודה הועשרה ברובד חדש של משמעות, לא רק של ארגון.
בשכתוב יסודי כזה הדיאלוג הוא תמצית כל העניין, כי בסופו של דבר ההישג הגדול ביותר הוא שהכותבת אומרת: "סוף סוף אני מרגישה שהצלחתי להגיד בבהירות את מה שרציתי". כלומר היא מדברת בגוף ראשון ואינה אומרת "שאתה הצלחת להגיד בבהירות את מה שרציתי". מסיבות עקרוניות איני כותב עבודות לסטודנטים, וכך גם איני רוצה לעשות זאת במחתרת-למחצה. בסוף הדרך הכותב צריך להרגיש "שאני הצלחתי להגיד מה שרציתי".
